המשבר הכלכלי בארה״ב - האם האימפריה שוקעת ?

כ-30 טריליון דולר של אג"ח ממשלת ארה"ב נמצאים כיום במחזור – מוחזקים על ידי כל אחד, ממשקיעים פרטיים ועד קרנות עושר ריבוניות, קרנות נאמנות, מוסדות גלובליים ובנקים מרכזיים זרים כמו הבנק המרכזי של סין והבנק של יפן. בערך חצי מהסכום הזה מצוי באג"ח לטווח ארוך, והיתר מפוזר בין שטרות, בילים, וכלים נוספים של האוצר האמריקאי לטווח קצר יותר.

מבין אלו, האג"ח (Bonds) נושאים את הסיכון הגבוה ביותר – ולכן גם מציעים את התשואה הגבוהה ביותר. הבילים (Bills) הם הקצרים ביותר, עם מועד פירעון של פחות מתשעה חודשים. השטרות (Notes) ממוקמים באמצע, עם תקופות פירעון שנעות בין שנה לחמש שנים.

אין שוק אחר בעולם שמתקרב לגודלו, לנזילותו או להשפעתו של שוק האג"ח האמריקאי – אפילו לא שוק המט"ח.

למה שוק החוב האמריקאי כל כך עצום?

פשוט מאוד:

אמריקה אוהבת לבזבז – וכדי לבזבז בגדול, היא גם לווה בגדול. המודל הזה עבד כמו קסם במשך 40 השנים האחרונות, בזכות ירידת תשואות האג"ח. ריביות נמוכות איפשרו לארה"ב לצבור עוד ועוד חוב – בלי למצמץ. אבל עכשיו, המהלך הגמלוני של טראמפ עם המכסים זרק מפתח ברגים למכונה הזאת

הנה הבעיה:

לארה"ב יש גירעון מסחרי. היא צורכת יותר ממה שהיא מייצרת. אנחנו מייבאים המון – כי ייצור מוצרים זה כבר לא בדיוק "הקטע שלנו". אז כשאתה קונה בובה של ברבי באמזון – סביר להניח שהיא יוצרה בסין.

סין שולחת לנו סחורות. אנחנו שולחים להם דולרים. ומה הם עושים עם הדולרים? משקיעים – בדיוק כמו שכל אדם רציונלי היה עושה. ואיפה הם משקיעים? בחזרה בארה"ב – במניות, באדמות חקלאיות, בנדל"ן... והכי חשוב – באג"ח של ממשלת ארה"ב.

המיחזור המתמשך הזה של דולרים חזרה לארה"ב הוא מה שמניע את כל המערכת. הזרים מממנים את חגיגת החוב שלנו כי הם סומכים על המערכת האמריקאית, ורואים בדולר את שטר החוב הבטוח ביותר שיש. וזה עובד – כי אמריקה ממשיכה לצרוך, היבוא נותר זול, וההון ממשיך לזרום פנימה.

אבל תכניסו מכסים למשוואה הזו? אתם מסתכנים בשבירת שרשרת האספקה שמביאה את הדולרים בחזרה להשקעה. וכשהזרימה הזו מואטת... כך גם הביקוש לחוב אמריקאי. המערכת הזו עבדה כמו חלום משנות ה-80 – עד עכשיו. ואני אומר זאת באופן חד: העידן של לוויה אמריקאית נטולת מאמץ על ידי זרמים אינסופיים של הון זר – נגמר. מת. המסיבה נגמרה, וההנגאובר יימשך עוד שנים לאחר שטראמפ ייצא מהבמה. נוף ההשקעות האמריקאי עומד להשתנות – ולא בדרך הפיכה.

תרגיל מחשבתי פשוט

נניח שהמכסים מתבטלים ברובם, אבל נשארת רמת בסיס של 10%. זה לבדו פוגע בביקוש ליבוא.

פחות יבוא = פחות דולרים בידי זרים. פחות דולרים = פחות קניות של מניות ואג"ח אמריקאיות על ידי זרים.

אני לא בטוח שהמכסים יתבטלו בקרוב – אבל אני בטוח מאוד במה שיבוא אחר כך: ירידה קבועה ומבנית בביקוש הזר לנכסים אמריקאיים.

יש כאלה שמזהירים מקריסה פתאומית של מניות ואג"ח אמריקאיות בידי זרים. אני לא קונה את זה. כן, הם יצמצמו פוזיציות כשהשוק יעלה – אולי יפחיתו חשיפה – אבל הם לא יפוצצו את התיקים שלהם במכירה מבוהלת. זה לא "מבצע חיסול" – זו דעיכה איטית.

אז הנה השורה התחתונה

בין אם האינפלציה תעלה או לא – הריביות בארה"ב בדרך למעלה.

למה? כי ממשל טראמפ ממשיך לרשום שיאים חדשים בגירעונות – וצריך לממן את זה. אבל כמו שהראיתי, הביקוש הזר לחוב אמריקאי מתייבש. כשפחות קונים באים לממן את הבזבוזים – מה קורה? הריביות עולות. זה פשוט – היצע וביקוש.

בינתיים, טראמפ ממשיך לצעוק על הפד להוריד ריבית – כאילו הוא על סט של תוכנית ריאליטי ויכול לצעוק פקודות ולקבל מה שהוא רוצה. ברור לגמרי שהוא לא מבין איך המערכת הזו עובדת.

אז כשכל העיניים נשואות לפד בשבוע הבא – בואו נהיה ריאליים: הם לא יורידו ריבית. זה ירד מהפרק. אבל השאלה הגדולה היא – כמה "ניצי" הם יישמעו לגבי הדרך קדימה?

זו תיבת הפנדורה. ועל פי כל מה שתיארתי כאן – ירידה בביקוש זר, עלייה בגירעונות, לחץ לעליית תשואות – אני חושב שהפד יהיה הרבה יותר ניצי ממה שהשוק מצפה.

תראו, מי שבממשלה ובפד מבין בדיוק מה קורה.

הם יודעים את מה שתיארתי עכשיו. אבל אף אחד לא ייצא ויאמר את זה בפומבי – זה יעורר פאניקה. ולכן אני אומר את זה כאן. זו יריית אזהרה. תתחילו להתכונן עכשיו.

בקטע הבא, אני אראה לאן אני חושב שההון הזר זורם – כי זה כבר לא למניות או אג"ח אמריקאיות. העלייה האחרונה בשווקים? שילוב של הפוגה במכסים (שצפיתי), יחד עם טריליונים שיושבים בקרנות כספיות שמחפשות תשואה (גם את זה חזיתי). אבל עכשיו אני מבצע תחזית חדשה: הזרים יוצאים מהנכסים המסוכנים בארה"ב – ואני אראה לכם לאן הם הולכים במקום.

נבהיר משהו

זה גדול יותר ממכסים, גירעונות או אפילו הפד.

האירועים האחרונים שברו את מבנה שוק ההון האמריקאי – לשנים קדימה. הנזק נעשה, ולא נחזור ל"נורמלי" בקרוב.

מה שאנחנו רואים עכשיו זה פירוק של עידן גלובלי. במשך למעלה מ-200 שנה, חלקים גדולים מהעולם התנהלו תחת שליטה כלכלית מערבית – קודם קולוניאלית, אחר כך פיננסית. ובמהלכו, ארה"ב נראתה כעוגן היציבות, מגדלור של חופש, ומקלט בטוח עליון.

אבל התדמית הזו נסדקת.

כשנשיא ארה"ב מפנטז על "לקחת" את גרינלנד, או מציע שקנדה תהיה המדינה ה-51, ובו בזמן מטיל מכסים של 145% שמתבטלים יומיים אחר כך – זה כבר לא מדיניות. זו פארודיה.

המיתוס של ארה"ב כ"סופרמרקט אמין של העולם" קורס. וכשהוא קורס – גם האמון שהביא טריליונים לשוקי ההון האמריקאיים מתמוטט.

אל תטעו

סדר עולמי חדש הונע ב-2 באפריל.

הוא אמיתי, הוא צובר תאוצה, ואנחנו רק בתחילתו.

אז מה הלאה?

בואו נדבר על לאן הולך ההון עכשיו – ועל מה באמת עשוי להרוויח מהשינוי הסיסמי הזה.

לפני שנצלול למה מרוויח מזה – חשוב להבהיר: בטווח הקצר, כל זה לא בהכרח שלילי למניות.

מה שאנחנו רואים זה ניסיון נואש להאט את קריסת האימפריה. וזה בדיוק זה. וכשהאימפריה קורסת – מי נפגע קודם? האליטות או האזרח הפשוט? בדיוק. תמיד התחתית נמחצת קודם – לא הפסגה.

טראמפ יודע את זה. ולכן הוא אובססיבי לגבי הורדת ריבית. הוא יודע שזה טוב למניות – לעזאזל האינפלציה. הוא לא מנסה להציל את מעמד הביניים – הוא מנסה לשמר את 10% העליונים שמחזיקים ביותר מ-80% מהבורסה.

כל עוד מחירי הנכסים נשארים גבוהים – האשליה של עוצמה אמריקאית מחזיקה.

אז כן, השוק יכול להמשיך לעלות – גם כשהנזק המבני מחריף.

אל תבלבלו רווחים זמניים עם יציבות ארוכת טווח.

המציאות שתיארתי תתפוס בסוף.

אבל עד אז – ייתכן מאוד שהשוק עוד יעלה קצת… לפני שיאזל האוויר.

אז לאן הולך ההון?

כשהאמון במוסדות האמריקאיים נשחק והספר ההדרכה הישן מפסיק לעבוד – הכסף זורם למקומות חדשים.

וזה לא עניין של מסחר קצר טווח – זו תזוזה של דור שלם. הכסף החכם כבר נע. הכותרות יגיעו רק אחר כך.

אז מי ומה עומדים להרוויח בגדול מהשינוי הזה?

1. שווקים מתעוררים עם ניהול מאקרו אחראי מדינות כמו הודו, אינדונזיה, וייטנאם, ומקסיקו נראות הרבה יותר מושכות בעיני משקיעים. הן מציגות גירעונות נמוכים יותר, ניהול כלכלי יציב, וצמיחה אמיתית שמונעת על ידי ייצור ושוק פנימי. כשאנשים מחפשים אלטרנטיבה לארה"ב – אלה המדינות שמתחילות לבלוט.

2. סחורות – במיוחד זהב ומתכות תעשייתיות כשהאמון בדולר מתערער, נכסים מוחשיים חוזרים לאופנה. זהב נתפס תמיד כ"מקלט בטוח", אבל גם נחושת, ליתיום, וניקל נהנים מהבום של תעשיות ירוקות וחשמליות.

3. טכנולוגיות מבוזרות ונכסי קריפטו מסוימים לא הכל בעולם הקריפטו ישרוד – אבל רעיון של הון חוצה גבולות, שאינו תלוי בממשלה אחת, נעשה אטרקטיבי יותר ככל שמבני הכוח המסורתיים מתערערים. ביטקוין, למשל, לא נעלם – הוא מתחזק ברגעים שבהם המערכת הישנה מקרטעת.

4. שוקי אג"ח ומניות לא-אמריקאיים – במיוחד באירופה ויפן משקיעים מוסדיים מחפשים גיוון. ואם האג"ח האמריקאיות כבר לא נראות בטוחות כמו פעם, הרבה מההון יזרום חזרה לאירופה, שם הבנקים המרכזיים מתנהלים באיפוק, והגירעונות נשמרים נמוכים יחסית.

5. נדל"ן מסחרי ואחזקות פיזיות באזורים יציבים פוליטית בניינים, קרקעות, חוות – מקומות אמיתיים עם ערך מוחשי, במדינות שנחשבות יציבות. הכסף מחפש עוגנים חדשים – לא קונספטים, אלא משהו שאפשר להחזיק בידיים.

לסיכום

מה שאנחנו רואים עכשיו אינו תנודתיות זמנית בשוק – זו ריאקציה עמוקה לשינוי גיאופוליטי וכלכלי. העולם לא מפסיק להסתובב, אבל הציר השתנה.

התקופה הקרובה תיראה על פניו כאילו "הכול ממשיך כרגיל" – שווקים אולי יעלו, ריבית תישאר במוקד, טראמפ ימשיך בציוצים. אבל מתחת לפני השטח, מתבצע שינוי אסטרטגי עמוק של הקצאת הון עולמית.

מי שיבין את זה מוקדם – ירוויח. מי שלא – יתעורר מאוחר מדי, כשהמפה כבר שורטטה מחדש.

רוצה שאסכם עבורך את התובנות המרכזיות כנקודות פעולה או מסקנות השקעה?